לפעמים אנחנו רואים מישהו כל כך במצוקה, וכל כך רוצים לעזור…
לא תמיד אנחנו יודעים איך..
והכי מתסכל – זה שהם לא תמיד מעוניינים בעזרה שלנו..
לפעמים אנחנו ממש רואים שהם עושים טעות, וכל כך רוצים לעצור אותם.. אבל..
לפעמים יש לנו עצה ממש נהדרת – אבל הם לא רוצים לשמוע..
לפעמים, יש לנו סיפור ממש דומה, ונרצה לשתף
כדי לתת דוגמה אישית לאיך אפשר להתמודד, אבל אין להם סבלנות לסיפורים שלנו..
והכי קשה.. 
כשמדובר באנשים הכי קרובים אלינו.. אלה שאנחנו הכי אוהבים ורוצים בטובתם.

אז מה עושים?

קודם-כל חשוב שנבין:
לא תמיד האחרים, הם,  רואים את הדברים כמונו..
ואולי הם מאמינים בגישות או שיטות אחרות..
אולי זה לא מתאים להם כרגע ומנסים להתמודד לבד.
ולפעמים, עד שלא 'ידבקו לקיר' הם לא יסכימו לקבל עזרה..

לפעמים, כול מה שאנחנו יכולים לעשות כדי לעזור – זה להיות בשבילם באוזן קשבת.
להקשיב. להיות לגמרי נוכחים, ובהקשבה מלאה.
כלומר, בלי לחשוב באותו רגע על פתרונות או עצות, בלי להיות בשיפוט או ביקורת.
פשוט להקשיב. להיות איתם..

הקשבה ונוכחות מלאה!

כמה כוח ריפוי יש במקום הזה..

כי חשוב להבין:
אנחנו לא יכולים לקחת מהאחרים את השעורים שלהם..
לא תמיד אפשר או מתאים 'לעשות משהו' או לייעץ או אפילו להציע.
אנחנו כן יכולים לתת את הדבר הכי חשוב:
הקשבה מתוך רגישות, מתוך אהבה, ובנוכחות מלאה.
בעצם, רק כך אנחנו באמת רואים את מי שמולנו. וזה הדבר הכי תומך שיש!