חוזרת מארץ אינשם
אל קרקע מוכרת-נשכחת
פוסעת על נתיבים שנעלמו
אי-שם בערבות הנטישה, הבגידה,, הפגיעה..
נחשפת הדרך עם כל ציפורן
נשלפת מבשר-החי של הנפש
צוללת דואה
אל חוף הוויה
של מרחב נשימה וחיים
כך, צעד אחר צעד
מנקה עוד ועוד
ילדות רבודת-טראומות
עשוני כיפופים-כיפופים
(והכל כה יפה מנומס – וכבוש..)
בכמה תנועות עיניים
צוללת אל ים הכאב
דולה פנינים אחת-לאחת
ומשתחררת.
ההההה…. מרחב נשימה וחיים!
השארת תגובה